הרבה פעמים אנחנו מדברים על הפחד מהכאב, מהפצע, מהכישלון.
אבל יש פחד אחר, שקט יותר, מתוחכם יותר – הפחד מהאור שלנו.
מהעוצמה. מהיכולת. מהאפשרות להיות באמת אנחנו – בלי התנצלות, בלי הקטנה, בלי מסכות.
כי כשאנחנו מאירים, אנחנו כבר לא יכולים להתחבא.
וכשאנחנו באמת שם – כבר אין תירוצים. יש רק נוכחות.
מה זה אומר לפחד מהאור?
- זה לפחד מהצלחה לא פחות מאשר כישלון.
- זה להקטין את עצמך כדי לא לעורר קנאה.
- זה לא לבטא את היכולת שלך – כדי "לא להפריע" לאחרים.
- זה לחשוש שברגע שתהיה חזק – גם יצפו ממך תמיד להישאר כזה.
- זה לדעת שאתה נועד לגדול – אבל לא לזוז לשם.
הפחד מהאור גורם לנו להישאר קטנים, גם כשמשהו בפנים כבר מוכן לפרוץ.
למה בעצם מפחיד אותנו להאיר?
כי זה מחייב נראות.
להיות באור זה להיות נראה. לא רק לטוב – גם לביקורת, לקנאה, לשיפוט.
כי זה מזמין אחריות.
האור שבנו לא מאפשר לנו להישאר בקורבנות. הוא מבקש לקחת בעלות על מי שאנחנו.
כי התרגלנו להזדהות עם הפצע.
ולוותר עליו – זה כמעט כמו לאבד חלק מזהותנו.
כי האור מפגיש אותנו עם שאלה עמוקה:
מה אם אני באמת ראוי לטוב?
איך מתרגלים לזהות את האור – ולהרשות לו להוביל?
- מודעות לרגעים שבהם אתה מצטנע בלי סיבה.
- הקשבה לאינטואיציה שמעזה לחלום – ולפעול לפיה.
- נוכחות ליד אנשים שלא מפחדים מהאור שלך – אלא מדליקים אותו יותר.
- חיבור יומיומי לתחושת ערך שאינה תלויה בהישג.
האור שלך הוא לא אור של יהירות – הוא שליחות
העולם לא צריך ממך עוד צניעות מזויפת
הוא צריך אותך אמיתי. חי. מחובר.
הוא צריך את המתנה שרק אתה יכול להביא – והאור שלך הוא הדרך להעביר אותה הלאה.
נקודה למחשבה:
אולי כל מה שפחדת ממנו,
היה בעצם אתה – במלואך.
אולי הגיע הזמן לא לפחד מלהאיר –
אלא לפחד מהמחיר של להישאר כבוי.
