מה אם הכאב שלך לא נגדך – אלא בעבורך?
כאב הוא לא האורח שאנחנו מזמינים לשבת אתנו לקפה.
הוא מגיע בלי להודיע, טורף סדרים, מציף, משתק, מערער.
אבל מה אם במקום לשאול: "למה זה קורה לי"?
תשאל: "מה הכאב הזה מנסה לגלות לי"?
הכאב שלך, רגשי, מנטלי או גופני, לא הגיע כדי להעניש אותך.
הוא לא סימן 'שמשהו לא בסדר איתך'.
הוא בא כי משהו בפנים מבקש שינוי.
כי תבנית ישנה כבר לא משרתת אותך.
כי יש קול בתוכך שלא קיבל מקום.
כי הלב שלך זוכר מי אתה באמת – והגיע הזמן שתחזור לשם.
איך הכאב מנסה לעזור לנו, מבלי שנבין?
- הוא עוצר אותנו כדי שנפסיק לרוץ רחוק מעצמנו.
- הוא מכריח אותנו להרגיש, כשכבר שכחנו איך.
- הוא מפיל את המסכות – כי רק שם נולדת האמת.
- הוא מציף זיכרונות – לא כדי להכאיב, אלא כדי לשחרר.
- הוא מצביע על המקומות שבהם הפסקנו להקשיב לעצמנו.
כאב שלא מנסים "לתקן" – הופך למורה
הנטייה הראשונה מול כאב היא להדחיק, לפתור, "לחשוב חיובי".
אבל ברוב הפעמים, מה שהכאב באמת צריך – הוא שיראו אותו.
שיקשיבו. שיבכו איתו. שיסכימו להיות איתו בלי לברוח.
כי רק בתוך ההסכמה להרגיש – נפתח שער לריפוי.
וכשאנחנו מפסיקים להילחם בכאב – אנחנו מגלים את המתנה שהוא החזיק כל הזמן הזה.
אז איך מתחילים לפגוש כאב אחרת?
- לנשום לתוך הכאב, לא נגדו – הוא לא אויב. הוא סימן.
- לשאול: מה בתוכי מבקש שינוי? לא מה לא בסדר בי – אלא מה הגיע זמנו להתחדש בי.
- לשתף, לא להתבודד – הכאב קטן כשהוא נראה. והוא גדל כשהוא כלוא.
- להיות סבלניים לתהליך – הכאב לא תמיד משתחרר מהר, אבל הוא תמיד בתנועה – כשאנחנו מסכימים להרגיש.
ולסיום:
הכאב שלך הוא שער.
לא לחשיכה – אלא לאור חדש שלא הכרת עדיין בעצמך.
וכשאתה עובר דרכו – אתה לא יוצא חלש יותר, אלא אמיתי יותר. חופשי יותר. חי.
