בוא נדבר רגע אמת.
כמה פעמים ביום אתה חושב על מה שהיה – על טעויות, על דברים שאמרת או לא אמרת, על מה שיכולת לעשות אחרת?
וכמה פעמים אתה דואג לעתיד – מה יהיה עם העבודה, עם הבריאות, עם האנשים שאתה אוהב?
אם אתה כמו רובנו – כנראה שהראש שלך עסוק בלופים אינסופיים של עבר ועתיד.
וזה מתיש.
אבל הנה משהו שאולי שכחת: העבר נגמר. העתיד עדיין לא הגיע. והחיים עצמם? הם קורים רק עכשיו.
כן, עכשיו – ברגע הזה שאתה קורא את השורות האלה. זה הרגע היחיד שהוא אמיתי.
העבר והעתיד הם רק סיפורים.
אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים. כל הזמן.
העבר? סיפור שאנחנו ממשיכים להקרין שוב ושוב בראש.
העתיד? תסריט שאנחנו מדמיינים, כאילו נוכל לשלוט במה שיקרה.
אבל כשאנחנו חיים בתוך הסיפורים האלה, אנחנו מפספסים את הדבר היחיד שיש לנו באמת: הכאן והעכשיו.
את השמש שחודרת דרך החלון. את הצלילים שמסביב. את התחושות בגוף. את הנשימה.
הפחד והדאגה לא יפתרו את זה.
הפחד – הוא שומר ראש נצחי.
הדאגה – היא סתם רעש רקע שלא באמת עוזר.
הם באים כדי "להגן" עליך, אבל בפועל הם שואבים ממך את האנרגיה.
הם לא מונעים כאב – הם יוצרים אותו.
אז מה עושים?
לא צריך להיות נזיר. לא צריך לברוח להודו.
צריך רק לבחור, פעם אחר פעם: לחזור להווה.
כמו אימון. כמו נשימה.
לעצור לרגע.
להרגיש את הרגליים נוגעות ברצפה.
לשים לב לריח של הקפה. לקול של ציפור בחוץ.
להזכיר לעצמך: כאן. עכשיו. זה מה שיש. וזה מספיק.
ולפעמים, דווקא כשאתה באמת נוכח – העולם מרגיש קצת יותר פשוט. קצת יותר שקט.
ואתה מבין… שזה הסוד.
