יש סוד. עתיק. פשוט. והוא מסתתר דווקא במקום שהכי קשה לנו להיות בו – הכאן והעכשיו. רוב האנשים לא ישימו לב. הם ימשיכו לרדוף אחרי

הרבה פעמים אנחנו מדברים על הפחד מהכאב, מהפצע, מהכישלון. אבל יש פחד אחר, שקט יותר, מתוחכם יותר – הפחד מהאור שלנו. מהעוצמה. מהיכולת. מהאפשרות להיות

מה אם הכאב שלך לא נגדך – אלא בעבורך? כאב הוא לא האורח שאנחנו מזמינים לשבת אתנו לקפה. הוא מגיע בלי להודיע, טורף סדרים, מציף,

אנחנו חיים בתקופה שבה קל מאד ללכת לאיבוד בתוך שאלות של תפקוד: מה הבעיה שלי? מה לא עובד בי? איזה דפוס תקוע לי? מאות אבחנות,

מגיל צעיר אנחנו לומדים להיות חזקים. לסמוך על עצמנו, "להסתדר", לא להטריח, לא לחשוף. אבל מה קורה כשבפנים כבר אי אפשר להחזיק? כשמתחת לחיוך, הלב

יש אנשים שפשוט מדליקים אותנו. משהו בהתנהגות שלהם מקפיץ, מעצבן, מרתיח – בלי להבין למה. זה לא תמיד פרופורציונלי. לפעמים הם רק אמרו משפט קטן,