פעם מישהי ישבה מולי, ואמרה בלחישה: "אם רק הייתי בטוחה בעצמי, החיים שלי היו נראים אחרת".
ואני זוכר את השתיקה שהתיישבה בינינו. את המילים שלא אמרה: הייתי מעיזה לדבר. לבקש. לשים גבולות. לאהוב באמת. לבחור בי.
היא לא לבד. כולנו, באיזשהו שלב, נעמדים מול המראה הפנימית ותוהים:
האם אני מספיק? האם רואים אותי? האם אני ראויה – בדיוק כמו שאני?
הביטחון העצמי הוא לא רעש. הוא לא דרמה. הוא שקט פנימי שמבוסס על הכרה בערך. והוא לא מולד – הוא נבנה.
מה זה בעצם ביטחון עצמי – ומה הוא לא?
ביטחון עצמי הוא לא אומר שאני תמיד בטוח בצדקת דרכי, או שאני לא טועה.
הוא לא אומר שאני תמיד מרגיש חזק, שאני לא מתרגש או לא מפחד מכל דבר.
ביטחון עצמי אמתי זה היכולת לעמוד מול העולם – וגם מול עצמי – ולומר: אני לא מושלם, ואני עדיין שווה.
זו היכולת להיכנס לחדר מבלי לרצות לרצות. לשתוק כשצריך, לדבר כשזה חשוב, ולדעת שמותר לי להיות אני.
מה מחליש את הביטחון העצמי?
- השוואות מתמידות – לרוב, אנחנו משווים את "מאחורי הקלעים" שלנו ל"היילייטס" של אחרים.
- פנימיות שופטת – קולות שאומרים "את לא מספיק טובה", "את תמיד נכשלת".
- פחד מכישלון – כאילו אם נטעה – נגלה שאנחנו לא שווים.
- עבר שמכביד – חוויות ילדות, ביקורת, דחייה – שנטמעו עמוק ולא עוברות בלי התבוננות.
אז איך מחזקים ביטחון עצמי?
- מזהים את הקול הפנימי – ומחליפים אותו בקול אוהד. שים לב מה אתה אומר לעצמך כשאתה טועה, כשאת לא עומדת בציפיות. האם היית מדברת כך לחברה טובה? במקום "כמובן שטעיתי", נסי "אני לומדת. מותר לי לטעות".
- יוצרים הצלחות קטנות – ומכירים בהן. ביטחון נבנה מצעדים קטנים: לומר "לא", להעלות רעיון, להתנסות. אבל הוא נבנה עוד יותר כשאנחנו שמים לב להצלחות האלה. תכתבו אותן. תחגגו אותן.
- מתרגלים נוכחות – פחות לרוץ, יותר להיות. כשהמחשבות רצות – אנחנו נשאבים להשוואה, לדאגות, לביקורת. כשהנשימה מתייצבת, והגוף נוכח – הביטחון מתחיל להתיישב גם הוא.
- משקמים קשרים עם העצמי – דרך חמלה. במקום לתקן את עצמנו – אפשר להתחיל להכיר את עצמנו. לעשות מדיטציה, כתיבה אישית, טיפול רגשי – כל דרך שבה אפשר לחזור פנימה.
- מקיפים את עצמנו באנשים שמזכירים לנו את מי שאנחנו באמת. לא כל אדם בחיים שלנו הוא מרחב בטוח עבורנו. אנשים שמעריכים, מקשיבים, מעודדים – הם דשן לביטחון הפנימי.
סיפור קטן – ותזכורת גדולה
בחורה צעירה שהגיעה אליי לטיפול, פחדה לדבר מול קהל. במהלך המפגשים גילינו שלא מדובר בפחד קהל – אלא בפחד להיות נראית.
כשהיא העזה לשתף על הפחד, הדמעות שלה לא הפסיקו לזלוג.
אבל אז היא נשמה, הרימה את הראש – ואמרה: "לא ידעתי שאפשר גם לפחד וגם להאמין בעצמי בו זמנית".
וזה בדיוק העניין: ביטחון עצמי הוא לא היעדר פחד – אלא ההסכמה להיות עם הפחד, ולהמשיך לנוע.
סיכום: הביטחון האמתי – הוא היכולת לא להוכיח כלום
לחזק ביטחון עצמי זו לא משימה של יום או של הרצאה. זו דרך חיים. של הקשבה, כנות, אומץ להיראות, ואהבה עצמית שמתפתחת לאט, מתוך סבלנות.
אתה לא צריך להיות מישהו אחר כדי להיות שווה.
את רק צריכה לזכור מי את – ולהפסיק להתנצל על זה.
