פחד הוא רגש בסיסי. טבעי, ואפילו הכרחי. הוא נועד להגן עלינו, לשמור עלינו ממצבים מסוכנים, להזהיר אותנו כשמשהו "לא מרגיש נכון". אבל לעיתים קרובות, הפחד כבר לא שומר – הוא עוצר. הוא מונע מאתנו לזוז, לנסות, להעז, להיות מי שאנחנו באמת.
אבל מה אם הפחד לא נועד לעצור אותנו – אלא להראות לנו את הדרך?
הפחד כאות כיוון
כמעט תמיד, איפה שהפחד יושב – שם מסתתר גם רצון עמוק. אנחנו מפחדים לדבר מול קהל כי עמוק בפנים אנחנו רוצים להישמע.
אנחנו חוששים מאינטימיות כי אנחנו כמהים לקשר אמתי.
אנחנו מפחדים להיכשל – כי חשוב לנו להצליח.
כלומר הפחד הוא לא הסוף – הוא השער.
מה ההבדל בין פחד לאומץ?
הרבה חושבים שאומץ הוא היעדר פחד. אבל האמת היא שאומץ מתקיים דווקא בתוך הפחד – דווקא בזכות הפחד, וככל שהפחד גדול זה אומר שיש כוח לאומץ יותר גדול לבוא ולהופיע. הוא לא ממתין שהפחד יעלם, אלא בוחר לנוע למרות הפחד, לצד הפחד, עם הפחד. אומץ הוא החלטה פנימית – לא לתת לפחד לנהל אותנו.
אז איך עושים את זה? איך הופכים פחד לאומץ?
- מקשיבים לפחד בלי לשפוט אותו. כשהפחד עולה, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: ממה אני באמת מפחד? מה הסיפור שאני מספר לעצמי? תנו לפחד שם, צורה, קול – ואז התחילו לפרק אותו.
- מזהים את הערך שמסתתר מאחוריו. מה חשוב לי כל כך, עד שאני מפחד לאבד אותו? לפעמים הפחד מלמד אותנו מה אנחנו הכי רוצים – וברגע שמבינים את זה, אפשר להתחיל לפעול בכיוון.
- עושים צעד קטן למרות הפחד. אומץ נבנה במעשים קטנים. לא צריך לקפוץ למים בבת אחת – מספיק להרטיב רגל. כל פעולה שמנוגדת לפחד – מחלישה אותו ומחזקת את הביטחון.
- נותנים מקום לחמלה עצמית. הפחד לא אומר עליכם שאתם חלשים – אלא שאתם אנושיים. כשאנחנו לומדים להיות רכים עם עצמנו גם ברגעי הפחד, אנחנו יוצרים קרקע בטוחה לאומץ לצמוח.
- מחזקים את החיבור לעצמנו. ככל שאנחנו יותר מחוברים לערכים, למהות ולחזון האישי שלנו – כך הפחד מקבל פחות כוח. כי כשברור לך למה אתה עושה מה שאתה עושה, שום פחד לא יוכל לעצור אותך לאורך זמן.
בסוף, אומץ הוא לא היעדר פחד – הוא היכולת לבחור בעצמנו, גם כשמפחיד.
ולפעמים, הרגע שבו אנחנו הכי רועדים – הוא גם הרגע שבו נולדת בתוכנו האפשרות לשינוי אמתי.
אז בפעם הבאה שהפחד יבוא לבקר – אל תברחו.
שבו איתו. הקשיבו לו.
ואז קומו – ועשו את הצעד הקטן ההוא שיגרום לו לדעת: אתם כבר לא שלו.
